הָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט. כֵּיצַד מְמַעֵט. נוֹתֵן מְלַתֵרָה בְּפֶתַח הַמָּבוֹי וּמַתִּיר הַמָּבוֹי. לְרוֹחָב אִיתְאֲמָרַת. וְרַבָּנִן עָֽבְדִין לָהּ אֲפִילוּ בִגְבוֹהָ. וְלֹא כְפָרוּץ לִמְלוֹאוֹ הוּא. נַעֲשִׂית כְּאֶכְּסֶדְרָה. רִבִּי מַתִּיר אֶכְּסֶדְרָה בְּבֵית שָׁרֵיי. כַּמָּה עֲמוּדִין הָיָה בָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר רִבִּי חִייָה רִבִּי יוֹסֵה. חַד אָמַר. שִׁשָּׁה. וְחַד אָמַר. שְׁמוֹנָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. וְלֹא פְלִיגֵי. מָאן דָּמַר שִׁשָּׁה. לֹא מְחַשֵּׁב אִילֵּין תְּרֵין בַּרְייָא. מָאן דָּמַר שְׁמוֹנָה. מְחַשֵּׁב אִילֵּין תְּרֵין בַּרְייָא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא סוֹף דָּבָר שִׁשָּׁה לֹא סוֹף דָּבָר שְׁמוֹנָה. אֶלָּא אִם הָיוּ הָרַבִּים בּוֹקְעִין בָּהּ. אֲפִילוּ שְׁנַיִם יְהוּ אֲסוּרֵין. אִם אֵין הָרַבִּים בּוֹקְעִין בּוֹ. אֲפִילוּ כַמָּה יְהוּ מוּתָּרִין. מַה דַהֲוָה עֻבְדָּא הַוְיָא עֻבְדָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומה דהוה עובדא הויא עובדא. כלומר המעשה שהיה כך היה שהיו שמונה עמודים באותה אכסדרה שהתיר רבי אבל אין הדבר תלוי בחשבון העמודים:
לא סוף דבר ששה וכו'. כלומר אין הדבר תלוי בעמודים אלא אם היו רבים בוקעין בה דרך הפתח אפילו אין בה אלא שנים ופתוח פתח אחד ביניהם יהו אסורין דהואיל ורבים בוקעין דרך שם כפירצה היא. ואם אין הרבים בוקעין בה אפי' כמה עמודים ופתוחה בהרבה פתחים יהו מותרין לטלטל בה:
ולא פליגי. רבי חייה ורבי יוסי אלא דמ''ד ששה לא מחשב אילין שנים החיצונים שעמהן היו שמנה. ומ''ד שמנה מפני שחושב גם שנים החיצונים:
כמה עמודים היה בה. באותה אכסדרה שהתיר רבי:
רבי מתיר אכסדרה בבית שריי. וכך הורה רבי להתיר אכסדרה בבית שערים מקום שהיה רבי דר בו:
ולא כפרוץ למלואו הוא. ואמאי תהני ליה צורת הפתח ברוחב ביותר הרי פרוץ במלואו הוא לר''ה ומשני נעשית כאכסדרה בבקעה שעומדת ע''ג עמודים ובין עמוד לעמוד פתוח הוא. ואע''פ שהיא כנפרצה במלואה ברוח אחת והוא יותר מעשר אמרינן פי תקרה יורד וסותם ומותר לטלטל בכולה:
ורבנן עבדין לה. להך התירא אפי' בגבוה שאם יש לו צורת הפתח אפי' גבוה ביותר א''צ למעט:
לרוחב איתאמרית. על ואם יש לו צורת הפתח קאי דקתני במתני' גבי רחב מעשר אמות:
הרחב וכו' נותן מלתרא. קורה או פס אחד בפתח המבוי למעט רוחב הפתח ומתיר בזה כל המבוי:
עָשָׂה גָדֵר בְּפֶתַח הַמָּבוֹי גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה וּמַתִּיר הַמָּבוֹי בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ. הָיָה שָׁם גָּדֵר. אִם מִתְלַקֵּט הוּא עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ שְׁלֹשָׁה צָרִיךְ קוֹרָה. וְאִם לָאו אֵין צָרִיךְ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מִתּוֹךְ אַרְבַּע. מָאן דָּמַר. 3a מִתּוֹךְ שָׁלֹשׁ. רַבָּנִן. מָאן דָּמַר. מִתּוֹךְ אַרְבַּע. רִבִּי מֵאִיר. הָיָה מוּנְדְּרָן בְּאֶמְצַע הַמָּבוֹי. לְעֶלְיוֹנִים נִידּוֹן מִשּׁוּם חָרִיץ. וּלְתַחְתּוֹנִים מִשׁוּם גָּדֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לעליונים. הדרים במבוי ולפנים נידון השיפוע משום חריץ ומתיר ולתחתונים הדרים במבוי לצד חוץ ושם הוא גבהות של המדרון נידון להם משום גדר:
היה מונדרן באמצע המבוי. מדרון משופע ושיפועו הולך לצד פנים של המבוי:
אית תניי תני מתוך ארבע. אמות ומפרש לה דמאן דמחמיר וקאמר מתוך שלש כרבנן ומאן דמיקל וקאמר מתוך ארבע רבי מאיר היא דשמעינן ליה דמיקל בכה''ג כדתנן לקמן בפרק כיצד מעברין גבי מדידת תחומין היה מודד והגיע לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למידתו. ואם אינו יכול להבליעו בזו אמר רבי דוסתאי בר ינאי משום ר''מ שמעתי שמקדרין בהרים. וה''נ מאן דמיקל אליבא דר''מ הוא:
ואם לאו. אלא שהוא מתלקט גובה עשרה קודם שיגיע לכדי הילוך שלש אמות הרי הוא כמחיצה ואין צריך קורה:
צריך קורה. להתיר המבוי:
אם מתלקט הוא עשרה טפחים. גובה מתוך שלש אמות וקודם שיגיע לכדי הילוך שלש אמות במידת שיפועו עדיין אין בגבהו עשרה טפחים:
היה שם גדר. כגון חומת אבנים שנפלה ונעשה גל משופע:
עשה גדר וכו' מתיר המבוי. דהחריץ והגדר דין אחד להן:
תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים נוֹתֵן קוֹרָה בְאֶחָד מֵהֶן וּמַתִּיר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לֵוִי. אֵין הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רִבִּי בָּא. וְהוּא שֶׁהֶעֱמִיד קָנֶה וְדוּקְרַן. אֲבָל אִם עָשָׂה פַס אַרְבָּעָה טְפָחִים הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וְתַנֵּי כֵן. מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבָּעָה פְתָחִים נוֹתֵן קוֹרָה בְאֶחָד מֵהֶן וּמַתִּיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְהוּא שֶׁנָּתַן עַל הָאֶמְצָעִי. אֲבָל אִם נָתַן עַל הַחִיצוֹן נִיחָא עוֹמֵד שֶׁכָּאן מַתִּיר פִּירְצָה שֶׁכָּאן. וּמִי מַתִּיר פִּירְצָה שֶׁלְּהַלָּן. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. תִּיפְתָּר כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלֵית אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נותן קורה באחד מהן ומתיר. את כולו:
והוא שהעמיד קנה ודוקרן. כדי למעט הרוחב דאז צריך שתהיה הקורה על כל פני רוחב המבוי ולא סגי בפתח אחד מהן אבל אם מיעט הרוחב בפס ד' טפחים באמצע בהא הלכה כרשב''ג שא''צ קורה אלא באחד מהן כדתני בסתם תוספתא וכדלעיל:
ותני. נמי בברייתא אחריתא כן:
והוא שנתן על האמצעי. כלומר במקום דשייך אמצעי שיש כמה פתחים ואחד מהן אמצעי בתוכן דכשהוא נותן הקורה על האמצעי מתיר אותו הפתח שמצד הזה בעומד מרובה על הפרוץ וכן אותו הפתח שמצדו השני:
אבל אם נתן. הקורה על פתח החיצון א''כ ניחא דמתיר הפתח שבצידו וסמוך לו שהעומד שבכאן והוא הפתח שהקורה נתון עליו מתיר פרצה שבכאן שנקרא פרוץ שהרי אין הקורה עליו ומ''מ ניתר מחמת העומד שבצדו אבל מי מתיר הפרצה שלהלן שאינו סמוך לו והלכך לא משכחת לה אלא בשלשה פתחים ונתן הקורה על פתח האמצעי ולא כדקתני ארבעה פתחים:
תפתר כרשב''ג. דמתיר בנתן קורה באחד מהן סתם ומשמע אפילו יש לו כמה פתחים דיו בנתן באחד מהן:
ולית את ש''מ כלום. לדייק בהאי ברייתא כדבעית למידק אלא כרשב''ג הוא דאתיא:
הָיָה רָחָב בְּתוֹךְ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. רִבִּי בָּא וְרַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. עוֹשֶׂה פַס שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה אַמּוֹת וְכָל שֶׁהוּא. מַרְחִיקוֹ מִן הַכּוֹתֶל שְׁתֵּי אַמּוֹת. אוֹתוֹ וְכָל שֶׁהוּא נִידּוֹן לְשֵׁם לֶחִי וְהַשְּׁאָר. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הָעוֹמֵד רָבָה עַל הֶחָלָל. וְיַעֲשֶׂה פַס אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. עוֹשֶׂה פַס שֶׁל אַרְבָּעָה טְפָחִים. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר פַּפַּי. כְּדֵי לְהַתִּיר שְׁנֵיהֶן בְּלֹא קוֹרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מַעֲמִיד קָנֶה וְדוּקְרַן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. עוֹשֶׂה פַס שֶׁל אַרְבָּעָה טְפָחִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הֲלָכָה כָאוֹמֵר עוֹשֶׂה פַס אַרְבָּעָה טְפָחִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויעשה פס ד' טפחים ולא כן תני. בתוספתא פ''ק הרחב מעשר אמות מעמיד פס באמצע ונותן קורה על אחד מהם ודיו וסתם פס באמצע צריך שיהא ברחבו ד' טפחים. ואמאי נקט רב האי תקנתא ולא כדתני בתוספתא:
כדי להתיר שניהם בלא קורה. כלומר שאם מתקן הוא בפס ד''ט באמצע הוי ליה כמחלק המבוי לשנים וצריך מיהת קורה לצד אחד וכדתני בתוספתא נותן קורה על אחד מהן והיינו על אחד מהצדדים הלכך נקט רב האי תקנתא דפס ג' אמות וכל שהוא ומעמידו ב' אמות רחוק מהכותל כדי להתיר שני הצדדין בלא קורה. ומשום שאותו כל שהוא נידון משום לחי לכאן ולכאן ויש כאן היתר בלא קורה:
אית תניי תני מעמיד קנה ודוקרן. אם המבוי רחב מעשר אמות מעמיד קנים ודוקרנין והן יתדות כדי למעט ברוחב:
עושה פס של ג' אמות וכל שהוא. ומעמידו רחוק מן הכותל שתי אמות והוי ליה עומד מרובה על הפרוץ באותן ה אמות היתרין והאי כל שהוא כדמפרש ואזיל אותו וכל שהוא היותר על שלשה אמות נידון משום לחי אצל העשר אמות שנשארו שהן כפתח והשאר כלומר ואותן החמש האמות היתרין בהרוחב המבוי ניתרין באותן ג' אמות של הפס שצריך שיהו כך כדי שיהא העומד רבה על החלל כדאמרן:
היה רחב. המבוי בתוך כמו ט''ו אמה:
אֶכְּסֶדְרָה שֶׁנִּפְרְצָה לִמְלוֹאָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. רִבִּי לָא [רַב] וְרִבִּי יוֹחָנָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מְטַלְטְלִין בְּכוּלָּהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְטַלְטְלִין בָהּ אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא מוֹדֵי שְׁמוּאֵל בְּמָבוֹי שֶׁהוּא מְקוּרֶה לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁהוּא כָשֵׁר. אֶלָּא מִיסְבּוֹר סְבַר שְׁמוּאֵל. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הֶכְשֵׁר קוֹרָה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים. אָתָא רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הֶכְשֵׁר קוֹרָה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ דִסְבַר שְׁמוּאֵל בְּמָבוֹי הַמְקוּרֶה לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה שֶׁהוּא כָשֵׁר. לֹא דָמִי מָבוֹי לָאֶכְּסֶדְרָה. מָבוֹי נַעֲשֶׂה לְתַשְׁמִישׁ בָּתִּים. אֶכְּסֶדְרָה לֹא נַעֲשִׂית אֶלָּא לְתַשְׁמִישׁ דָּבָר. אִילּוּ מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְקוּרֶה וְנָתַן הַקּוֹרָה בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים שֶׁמָּא אֵינוֹ כָשֵׂר. אִילּוּ אֶכְּסֶדְרָה שֶׁאֵינָהּ מְקוּרָה וְנָתַן הַקּוֹרָה 3b בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים שֶׁמָּא כְלוּם הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אילו מבוי שאינו מקורה וכו'. כלומר תדע שהרי גבי מבוי שאינו מקורה ותיקונו בקורה אחת ונתונה בתוך עשרים שמא אינו כשר דודאי תיקונו בכך וכשר. ואלו אכסדרה שהיא פרוצה למעלה ודאי אינו מועיל בה תקנת קורה אחת דסתם אכסדרה לית לה מחיצות שלימות ולהכי נמי מחמיר בה שמואל. וס''ל דלא אמרינן בה פי תקרה:
אמר ר' יוסי ואפילו וכו'. כלומר דהדר קאמר ר' יוסי דלא היא דאפילו תימא דסבר שמואל במבוי המקורה שאפילו הקירוי למעלה מעשרים כשר ולא קשיא להא דסבר גבי אכסדרה דלא דמי מבוי לאכסדרה שהמבוי נעשה לתשמיש בתים השרויים בתוכו ומכיון שהוא מקורה כסתום הוא אבל אכסדרה לא נעשית אלא לתשמיש דבר בתמיה דסתם אכסדרה לא לתשמיש עבידא אלא להלוך ולטיול בעלמא:
אתא וכו'. וכן אתא רבי אחא וקאמר בשם ר' הושעיה דאין ה''נ דלעולם בעי והוא שיהא הכשר הקורה בתוך עשרים:
אלא מיסבר סבר שמואל וכו'. כלומר אלא מי נימא דסבר שמואל דאפילו במבוי מקורה כולו בעינן ג''כ שיהא כל הכשר הקורה בתוך עשרים כמו במבוי דעלמא שתיקונו בקורה אחת בלבד. וא''כ כל דיני שאר מבוי יש לו ולהכי מחמיר שמואל נמי באכסדרה:
ולא מודי שמואל במבוי שהוא מקורה כולו ואפילו למעלה מעשרים שהוא כשר וכלומר ואפילו נמי פתוח יותר מעשר דאמרי' ביה פי תקרה והרי אכסדרה ג''כ מקורה היא:
אכסדרה וכו'. כלומר ואשכחן פלוגתא בנפרצה למילואה לר''ה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source